<h1>ראבי"ה סימן ר"ד</h1>
<h2>דף מג:</h2>
מת המוטל בחמה אם יש ככר או תינוק מניחו עליו ומטלטלו. וכן נראה לי אם חוששין שלא יתקשו איבריו ולא יהיו עוד ראוים לפשוט והוא ביזויו מניח עליו ככר ודוחק על הככר עד שיתפשטו אבריו, כדחזינן נמי בפרק המצניע [צ"ד ע"ב] גבי ההוא [שכבא] דהוה בדרוקרת דמפני כבוד המת שרא רב נחמן לאפוקיה לכרמלית. ורש"י פירש התם [משום] חשש דליקה התירו, ונראה [ד]הוא הדין לביזוי אחר. וכן קבלתי. ואף על גב דמסיק הכא מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי, הוא הדין לדבר אחר [שיש בו] בהילות. אבל מחמה לצל אין בהילות, הלכך אי ליכא ככר או תינוק אינו הופכו ממטה למטה. ואפילו למאן דאית ליה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, אוכל מיהו שרי לטלטל לכבוד המת. ונראה לי דמדנקיט בכל דוכתי ככר או תינוק, הכא ובפרק במה מדליקין [ל' ע"ב], שמע מינה דכלי לא, דלגבי מת מיהו קיימא לן כר' יצחק דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. ובשאר מוקצה אמרינן בסוף פרק נוטל [קמ"ב ע"ב] רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטל, ובשוכח. [ו]אמרינן תו התם רב אשי אמר אפילו בשוכח נמי לא דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, והלכתא כרב אשי. ומדלא נקט סכינא לגבי מת, שמע מינה דלא מהני. ושמעינן נמי מהתם דלית הילכתא כרבי יצחק.
<h2>דף מד.</h2>
תנו רבנן מטלטלין נר חדש אבל [לא] ישן (לא) וכו' עד רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת, שבעודו דולק(ת) אמרינן הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האיסור (ונ'), אבל כבה מותר לטלטל. וכן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור [ו]רבי שמעון מתיר. ולרבי שמעון שרי בין מוקצה מחמת איסור ובין מוקצה מחמת מיאוס. ולית הילכתא כוותיה, דהא כולהו תנאי דברייתא וסתמא דמתניתין פליגי עליה. וגרסינן בשילהי מסכת [קנ"ז ע"א] פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הילכתא כרבי שמעון לבד ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון לבד ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה, דתנן כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, [ו]כל היכא דפליגי (בה) רב אחא ורבינא קיימא לן דהלכה כרבינא, הלכך מוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו, ומיהו מוקצה מחמת מיאוס מותר לטלטלו. ומוקצה מחמת איסור נמי לצורך גופו ולצורך מקומו מותר לטלטלו, ואחרי שכבה. אבל עד שלא כבה אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו, דנהי דדילמא כב[ת]ה לא חיישינן, דקיימא לן דדבר שאינו מתכוין מותר, כדאמרינן לקמן [מ"ו ע"ב], ואפילו באיסורא דאורייתא, כדמוכח ממוכרי כסות, מיהו כיון דאמרינן [מ"ז ע"א] הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האיסור אסור לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו, כגון נר ביום הכיפורים לסלק מלפני הארון כשהכהנים עולים לדוכן. תדע דגרסינן בפרק נוטל [קמ"ב ע"ב] אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האיסור, ולעיל מיניה אוקימנא מתניתין בלצורך גופו, ובלצורך מקומו אמרינן מטלטלין ועודן עליו, ואפילו הכי אמרינן לא שנו אלא בשוכח אבל במניח לא. ואפילו אם דעתם ליטלו למחר אין לטלטל המוקצה, שלא שרי אלא כגון נוטל את הכסוי והן נופלות. ובזה לא נאריך פה. וכן מקובלני ממורי אבי. ולא תקשה לך דפרישית דמוקצה מחמת איסור חמור ממוקצה מחמת מיאוס, ובפרק קמא דשחיטת חולין [י"ד ע"ב] הסוגיא להיפך, דפריך אימור דשמעית ליה לרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס במוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה, דהתם אשאר איסורי מוקצה דלא דחייה בידים קאי, [ומהאי] טעמא [אמר] דאין להביא מנר, והקשה, והשיב לו דילמא שאני התם דאיהו דחייה בידים וחמור משאר איסורי מוקצה וגם ממוקצה מחמת מיאוס, מיהו לר"י שניהם אסורים. ובשמעתין נמי דפריך אפמוט למימרא דרבי יהודה מוקצה מחמת מיאוס אית ליה ומוקצה מחמת איסור לית ליה והתניא [רבי יהודה אומר] כל הנרות וכו', בלאו הברייתא נמי פשיטא ליה, אלא (אפילו) דלרווחא דמילתא מייתי לה. ואפילו לרבי שמעון לא שרי בשכבה אלא נר קטן, דדעתיה מאתמול עליה, אבל נר גדול כמו כוס וקערה ועששית לא. ואף על גב דאמר רבי יוחנן [מ"ה ע"ב] (הלכה כרבי יוחנן הא) אמרו הלכה כרבי שמעון בנר, (ו)מסקנא אמרו וליה לא סבירא ליה. ומיהו בשאר מוקצה אית ליה לרבי יוחנן כרבי שמעון, כדאיתא בסוף מסכת [קנ"ו ע"ב], וכן מותר שמן שבנר אסור לטלטלו, דלית הילכתא בהא כרבי שמעון. וגם בפמוט שהדליקו עליו באותה שבת אסור לטלטלו, לא הדליקו עליו באותו שבת מותר לטלטלו. ומטה שיש עליה מעות [מ"ד ע"ב] אסור לטלטלה בין יחדה בין לא יחדה, אין עליה מעות מותר לטלטלה אפילו יחדה למעות, דהלכתא כרבי שמעון, והוא שלא היו עליה כל בין השמשות, דנימא מגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. והילכתא מניחין נר על גבי הדקל בשבת, [מ"ה ע"א] שאין לחוש פן יעלה אחריו, אבל אין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב. ובגרוגרות וצמוקים, שהם מסריחות בינתים, אפילו רבי שמעון מודה. וגם מודה בעיטורי סוכה, אבל אם אמר איני בודל מהם כל בין השמשות מותר. ורבי אמרינן [מ"ה ע"ב] נמי דלית ליה מוקצה, ואפילו הכי איבעיא לן [מ"ו ע"א] אי סבירא ליה במנורה לאיסורא, דגזרינן אטו גדולה דחליות או לא. ועלתה בתיקו, ואזלינן לחומרא. ואף על גב דבנר משמע שסבירא ליה נמי כרבי שמעון, (ד)לית הילכתא בהא כוותיה, אי נמי בנר ישן הורה והילכתא כוותיה. ובענין מוקצה דנולד ובענין יש בנין בכלים הארכתי בחיבור זה במסכת ביצה. וענין גורם כבוי כתבתי בתשובות של שבת. ודבר שנלקט מן המ[חוב]ר דינו כמוקצה מחמת איסור, וצרורות שבחצר אף על גב דחזיין לכסויי בהו מנא אסור לטלטלינהו הואיל וליכא תורת כלי עליה, ואפילו לרבי שמעון, אבל שרגא אפילו דנפטא דמאוס, אי לא הדליקו בו באותה שבת, שרי לטילטוליה הואיל וחזי לכסויי ביה מנא. ולסברת רבי שמעון אפילו הדליקו [בו באותה שבת], ובהא לא קיימא לן כוותיה.
<h2>דף צד:</h2>
מת המוטל בחמה אם יש ככר או תינוק מניחו עליו ומטלטלו. וכן נראה לי אם חוששין שלא יתקשו איבריו ולא יהיו עוד ראוים לפשוט והוא ביזויו מניח עליו ככר ודוחק על הככר עד שיתפשטו אבריו, כדחזינן נמי בפרק המצניע גבי ההוא [שכבא] דהוה בדרוקרת דמפני כבוד המת שרא רב נחמן לאפוקיה לכרמלית. ורש"י פירש התם [משום] חשש דליקה התירו, ונראה [ד]הוא הדין לביזוי אחר. וכן קבלתי. ואף על גב דמסיק הכא מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי, הוא הדין לדבר אחר [שיש בו] בהילות. אבל מחמה לצל אין בהילות, הלכך אי ליכא ככר או תינוק אינו הופכו ממטה למטה. ואפילו למאן דאית ליה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, אוכל מיהו שרי לטלטל לכבוד המת. ונראה לי דמדנקיט בכל דוכתי ככר או תינוק, הכא ובפרק במה מדליקין [ל' ע"ב], שמע מינה דכלי לא, דלגבי מת מיהו קיימא לן כר' יצחק דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. ובשאר מוקצה אמרינן בסוף פרק נוטל [קמ"ב ע"ב] רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטל, ובשוכח. [ו]אמרינן תו התם רב אשי אמר אפילו בשוכח נמי לא דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, והלכתא כרב אשי. ומדלא נקט סכינא לגבי מת, שמע מינה דלא מהני. ושמעינן נמי מהתם דלית הילכתא כרבי יצחק.
